מרעיון ליוזמה ליזמבה - הסיפור מאחורי המיזם
שמי אלעד שפוני, מייסד יזמבה. עסקתי שנים בהדרכת בני נוער בחינוך הבלתי פורמלי. אני יזם בנשמה, כותב/במאי/שחקן במופעים שביליסט, הישראלי הנודד וגעגועים לשייקה, אבא לשלוש בנות, וכחלק מקהילה אני מרבה לחשוב על דרכים יצירתיות להגיע אל הנוער.
בוקר אחד לקראת סוף 2017 נחתתי במשרד של מנהלת החינוך בקיבוץ שלנו. היא היתה סופר עסוקה. אז אמרתי לה בסופר מהירות, ״יש לי רעיון לעשות פרויקט עם הנוער״. לא בדיוק ידעתי איך להסביר את הרעיון, אבל לפני ששנינו הבנו מה קורה, פתאום נחתה על הקיבוץ יזמבה.
היום, כשיזמבה כבר פרצה מחוץ לגבולות מגל והתרחבה לקהילות נוספות, אני יודע להסביר קצת יותר טוב מה זה: פלטפורמה המחברת בין הקהילה לנוער לצורך תעסוקה, ומאפשרת לנוער לרכוש ניסיון וכישורי עבודה בסביבה בטוחה ותומכת.
איך התגלגל הרעיון? זה כבר סיפור קצת יותר ארוך.
בקצרה עלי - גדלתי בלוס אנג׳לס. בגיל 17 עליתי לארץ ונקלטתי בקיבוץ משמר השרון כחייל בודד. בין רגע הפכתי מילד עירוני, אמריקאי, נטול כל קשר לקהילה, לנער קיבוצניק. אחרי הצבא עבדתי שנים כמדריך נעורים (אחת התקופות היפות בחיי). התחתנתי, נולדו הבנות, עברנו להרחבה בקיבוץ מגל והצטרפנו לקהילה מזן חדש - אנשי העיר מתמזגים עם אנשי הכפר ויוצרים את הקיבוץ המתחדש.
לאורך השנים, הכוחות המנוגדים האלה של העיר והכפר, היזמות העסקית לצד העשיה החברתית עיצבו ועדיין מעצבים את היזמויות השונות שלי.
במסגרת החיים החדשים במגל, היה חסר לי רק משהו אחד - לא הכרתי את הנוער. וזה הפריע לי.
אז ב 2014 ניגשתי לכיתה של הבת שלי שהיו לקראת שנת בר-מצווה, ואמרתי להם...
״תקשיבו, יש לי רעיון. נמאס לי כהורה להגיד כל היום לילדים שלי ׳די עם המסכים!׳. בואו נעשה פרויקט שיראה לכולם שאפשר לעשות גם דברים טובים עם המסכים וההורים שלכם יעודדו אתכם להיות עוד יותר עם המסכים. הפוך על הפוך.״
הם עפו, אני עפתי, בסוף גם קהילה שלמה עפה. קראנו לפרויקט ״אקס-מגל״ וגייסנו יחד בגיוס המונים דרך האינטרנט, מדיה חברתית ומסכים - 150,000 ש״ח לשיפוץ מועדונית לילדים עם צרכים מיוחדים. תוכלו לקרוא כאן בהרחבה על אקס-מגל.
מאז ״אקס-מגל״ יש לי חיבור לבני נוער אצלנו בקהילה - ולא רק כ״אבא-של״. לי זה עושה טוב. להכיר אותם, לראות אותם בשבילים, לשמוע על התכניות והחלומות שלהם. אני רוצה להאמין שגם להם זה עושה טוב שיש עוד מישהו בקהילה, עוד מבוגר, שהם יכולים לפנות אליו. להתייעץ לפעמים. פשוט להרגיש בנוח.
כמה שנים מאוחר יותר, הבת הבכורה שלי מאיה, אז בת 15, החליטה ללמוד היפ-הופ. המשמעות היתה עוד 500 ש״ח בחודש ועוד שתי הסעות לחדרה בנוסף להסעות שכבר מילאו את השבוע שלי. לילה אחד בדרך חזרה משיעור, אמרתי לה את המשפט שחלקכם סביר להניח כבר אמר לילדיכם המתבגרים:
״נראה לי שהגיע הזמן שתתחילי לעבוד...״
אמרתי את המשפט ובפנים התבאסתי כי היה בעיניים שלה התיסכול כשהיא ענתה לי:
״אני מתה לעבוד, באמת, אבל אין מספיק בייביסיטר בקיבוץ״.
״מה זאת אומרת אין מספיק בייביסיטר בקיבוץ?״
היא הסבירה לי שיש כמה בנות שכולם פונים אליהם ואליה אף אחד לא פונה.
זה הרגע שניצת אצלי הרעיון שהוביל ליוזמה מקומית שבסוף הוביל ליזמבה.
דבר ראשון, אמרתי למאיה שאם אתם יושבים בבית ומחכים שהטלפון יצלצל ואיזה עבודה תיפול עליכם מהשמיים, אז רוב הסיכויים שאתם תמשיכו לשבת בבית. אתם צריכים לפעול וליזום ולייצר לעצמכם הזדמנויות עבודה. לקדם את עצמכם.
דבר שני - האם בייביסיטר, כמו שמאיה אמרה, זה כל מה שיש לקהילה להציע לנוער כעבודה?
ודבר שלישי - האם בייביסיטר זה משהו שבכלל מלהיב אותה לעשות? אני שואל כי לפחות בתפישתי, אם מישהו עוסק במשהו שיש לו אליו תשוקה, שם הוא גם ימצא פרנסה.
התחלנו לזרוק רעיונות ופתאום נדלקה נורה! התשוקה של מאיה אוביוסלי זה ריקוד. אז למה לא לעשות שיעורי היפ הופ לילדים במגל?
התגובה הראשונה של מאיה היתה משהו כמו ״כאילו מי בכלל ירצה לשלוח את הילד שלו לשיעור אצל ילדה בת 15?״
שאלתי אותה מה אכפת לה לנסות. יש סטודיו. יש מלא בנות ובנים שישמחו לשיעורי היפ הופ. ההורים לא צריכים להסיע וזה עולה להם גרושים לעומת חוגים מחוץ לקיבוץ. אין מה להפסיד.
עזרתי למאיה להניע את הקידום. זה השלב הקשה לכל יזם - צעיר ומבוגר. קידום. לא עבר חודש וכבר היה לה סטודיו משלה (HHM - Hip Hop Magal) שבו היא לימדה כיתות ג׳-ד׳, כיתות ה׳-ו׳ עם 10-15 משתתפים בכל קבוצה ואח״כ גם הוסיפה שיעור לכיתות ז׳-ט ושיעור למבוגרים. כולם היו בעננים. ההורים, הילדים, מאיה, אני. היא הרוויחה הרבה יותר ממה שהיא אי פעם חלמה עד אז.
אבל... מעבר לכסף שהרוויחה ותחושת ההצלחה האדירה של מאיה, ראיתי כמה חיבורים משמעותיים נוצרים בקהילה כתוצאה מיוזמה אחת של נערה. מאיה זכתה לחיבוק ופירגון ממבוגרים בקהילה שקודם לכן היא לא הכירה. גם הילדים הצעירים שלמדו אצלה זכו ללמוד לא רק קומבינציות בהיפ הופ אלא גם זכו למודל של נערה יוזמת שבבוא היום, כשהם יצטרכו להתחיל לעבוד, ודאי יזכרו וישאבו השראה מהיזמות שלה. גם למבוגרים עצמם, אני מאמין, היה נחמד להיות בקשר עם נערה שלא הכירו לפני. כולם הרוויחו.
עם ההצלחה של מאיה החלו להופיע אצלי בבית עוד ועוד נערים שביקשו עזרה בהקמת יזמויות מקומיות משלהם. וככה אט אט התפתח לו הרעיון של יזמבה. בהתחלה סביב היזמויות השונות של הנוער ואח״כ, מתוך הבנה שרוב הנוער דווקא מעדיף עבודות מזדמנות על פני מחוייבות של יזמות ארוכת טווח, ליצור קו החם לעבודות מזדמנות שדרכו המובגרים יכולים לפנות ישירות לנוער בבקשות לעזרה.
מצד אחד, הנוער מתלהב לקחת חלק בפרויקט שמקפיץ להם עבודות בנייד ומלמד אותם איך ליזום.
מנגד, מבוגרים בקהילה באמת זקוקים לעזרה מזדמנת. הם לא עושים טובה לאף אחד בכך שהם מזמינים בייביסיטר או מבקשים עזרה בגינה.
מה שכן, לנו המבוגרים בקהילה מאוד חשוב לפרגן לנוער ״שלנו״ שיוזם. זוכרים את הילד שיושב מחוץ לבית עם בקבוק לימונדה וכמה כוסות פלסטיק. למה אנחנו עוצרים לקנות כוס לימונדה בשקל? לא כי אנחנו צמאים למיץ. אולי כן כי אנחנו צמאים לראות ילדים ונוער בעשייה.
לכן, המטרה הרחבה של יזמבה היא לאפשר לנו המבוגרים לקחת חלק פעיל בהעצמת הנוער ״שלנו״. להיות המנטורים שלהם לרגע גם בדברים הכי פשוטים כמו ללמד אותם להשתמש במכסחת דשא או להגיע בזמן לבייביסטר. בכך שאנחנו פונים לנוער ועוזרים להם ונעזרים בהם, אנחנו יוצרים חיבורים בין הקבוצות השונות, וכתוצאה מכך מעצימים את הנוער, את עצמנו, ומחזקים את הקהילה כולה.
אחרי שלושה חודשים של יזמבה במגל, זכינו בתחרות מיזמים (האקטון בג׳רגון העכשווי) של התנועה הקיבוצית. היו שלוש קטגוריות של מיזמים - מיזמים בתחום הקיימות, בתחום החינוך ומייזמים בתחום העבודה. יזמבה זכתה במקום הראשון בתחום החינוך.
מאותו רגע לא הפסיק לצלצל אצלי הטלפון בבקשות שאייצא את יזמבה לקהילות אחרות.
לקח קצת זמן להבשיל, להבין את הרעיון, להעיז להקים חברה, להשקיע כסף, לבנות את התשתית. זה שלב מאיים ובכנות, גם מפחיד, והיו רגעים שממש קיוויתי שהשגעון החדש יחלוף ופשוט נמשיך לעשות יזמבה במגל ואני אמשיך לנדוד עם ההצגה וזהו.
אבל לצד החששות שתמיד איכשהו מתלוות לדרך חדשה, כל פעם שחשבתי על ההמשך של יזמבה מחוץ למגל ומחוץ למועצה וכן, גם מחוץ גבולות המדינה - הדופק שלי לא רק שלא נרגע, אלא האיץ בי לקפוץ מהצוק הזה ולהאמין שבדרך למטה אני אמצא גם את הדרך ליצור את היזמות שתעיף את יזמבה לשמיים.
אז קפצתי.
(מכאן, שווה לבקר בדף הסבר על הפרויקט...)
תגובות