״חייבים למצוא דרכים להתמודד עם הנוער.״

 

שומעים את המשפט הזה הרבה. ההתמודדות עם הנוער מאתגרת אותנו ההורים, מאתגרת את מערכות החינוך ובתי הספר, מאתגרת את הקהילה. מכנסים ישיבות חירום, מתקבצים סביב שולחנות עגולים, מחפשים פתרונות להתמודדות עם הנוער של היום. 

​

״סמים, אלכוהול, ונדליזם, אלימות״.

​

התחושה הרווחת היא שקבוצת הנוער מהווה איום על הקהילה. ״זה עידן אחר״, ״הם חשופים להרבה יותר סכנות״. ״הם מבולבלים, חרדים, כל היום במסכים, חשופים, מחפשים ריגושים...״

​

רגע...

​

הם אותו הנוער - סקרן כמו שאנחנו היינו, מחפשים לפרוץ גבולות כמו שאנחנו חיפשנו, שואפים לעצמאות כמו שאנחנו שאפנו. וגם שואפים דברים אחרים בדיוק כמו שחלקנו נהג לעשות. נכון, בשונה מאיתנו, היום הכל יותר זמין להם. העולם בכף ידם. אבל, הנוער לא צריכים שנמצא דרכים להתמודד איתם. הם צריכים שנמצא דרכים להעצים אותם. אנחנו ההורים, מסגרות החינוך, הקהילה צריכים להתייחס לקבוצת הנעורים לא כגורם בעייתי שמאיים על הקהילה, אלא כחוליה שיש לה פוטנציאל עצום לחבר את הקהילה.

​

​כך נולד פרויקט יזמבה - יזמות צעירה בקהילה. 

​

הפילוט הראשון נערך בקיבוץ מגל, ישוב יחסית קטן ומרוחק. שכבת הנעורים במגל הולכת וגדלה משנה לשנה. במגל אין תחבורה ציבורית יעילה וכך נוצר מצב שבו הנוער ״תקוע״ בישוב ותלוי בהורים ובמבוגרים לכל יציאה מהקיבוץ, בין אם זה לפגוש חברים, לבלות או לעבוד. הפגיעה הזאת בעצמאות, ערך שאותו אנחנו מאוד רוצים לטפח בגיל הזה, גורמת תסכול רב גם אצל הנוער וגם אצלנו ההורים. 

​

מעבר לפגיעה בעצמאות, עוד גורם לתסכול אצל הנוער הוא העדר אפשרויות העבודה בתוך הישוב וחוסר היכולת לצאת החוצה למצוא עבודה. רבים מהם רוצים לעבוד, אבל אין איפה. על כל בייבי, יש עשרים ״סיטריות״, ובתפישתם, אין יותר מדי מה לעשות חוץ מזה. אולי דוכן לימונדה, אבל את זה הם כבר ״מיצו״ כשהיו ילדים. 

​

גם לנו ההורים זה יוצר תסכול מהמקום שבו אנחנו רוצים לחנך אותם לעבודה - אבל אין לנו פתרונות עבורם. ובכל פעם שהנערים נאלצים לפנות להורים לבקש קצת כסף לבזבוזים, אפשר לזהות במבטם את התסכול. והם רואים (והרבה פעמים גם שומעים) את התסכול שלנו מהמצב, כי ״פעם זה היה אחרת״ ו״פעם היינו צריכים לעבוד בשביל הכסף שלנו...״ 

​

במסגרת פרויקט יזמבה, הקהילה, בשיתוף פעולה עם מערכת החינוך וההורים, היא זאת שמייצרת אפשרויות עבודה עבור קבוצת הנוער על-ידי הפעלת מוקד לעבודות מזדמנות.. והרבה מעבר לכך!

יזמבה מקנה לנוער מסגרת תומכת שבה הם רוכשים כלים פרקטיים לחיים תוך כדי עשייה - חינוך לאחריות, מקצועיות, מתן שירות, יצירת קשרים, יזמות, והכוונה בתחומים רבים נוספים.

​

המשמעות של יזמבה, בהיבט הקהילתי, היא הרבה מעבר לתמיכה בקבוצת הנוער. יזמבה מאפשרת לקהילה לחזק את עצמה. בהיבט האישי, יזמבה מגבירה את תחושת המסוגלות העצמית של הנערים ומעצבת אותם להיות בוגרים עצמאיים, קהילתיים, בעלי אמונה בעצמם וביכולות שלהם. 

​

יזמבה מייצרת לנערים ולנערות עיסוק חיובי ומשמעותי עבורם ועבור הקהילה. 

​

לדוגמה, נער שנותן שיעורים עזר במתמטיקה נדרש ליצור קשר עם ההורים על מנת להציע את שירותיו ולתאם שיעורים עבור ילדיהם. הוא גם נדרש ללמד את הילד. אך השיעור שהוא מעביר הוא הרבה מעבר ללימוד משוואות ונוסחאות. הילד הצעיר, דרך הדוגמה האישית, לומד מהי עצמאות, מהו ערך עבודה, מה זה יזמות. כשיגדל, השיעורים במתמטיקה יהוו עבורו שיעורים לחיים. מעבר לכך, לאותו הורה וילד נוספה דמות חדשה מתוך הקהילה שאיתה יש להם חיבור.

​

המוקד לעבודות מזדמנות מאפשר לקהילה קשר ישיר עם בני הנוער עבור כל עבודה מזדמנת שלה יזדקקו. במקרה של המוקד נדרש שינוי תפיסתי בקהילה. שעות העבודה שחברי הקהילה מעמידים לרשות הנוער אינם מסתכמים רק בתשלום עבור עבודה. העסקת הנער היא גם תרומה לחיזוק הקהילה. שעה שבה נער עובד בגינה, מסדר מחסן או מפעיל יום הולדת, היא שעה של רווח נקי לכולם. רווח לכיס של הנער וכן רווח להעצמה שלו. רווח של עבודה שבוצעה עבור המבוגר. ורווח קהילתי מהחיבור שנוצר. 

​

לסיכום, במקביל לעיסוק במניעת תופעות הרסניות אצל הנוער, פרויקט יזמבה, תוך ניצול ההון האנושי מתוך הקהילה, מתמקד בחיזוק הפוטנציאל הגלום בקבוצת הנוער והפיכת קבוצה זו לחוליה המעצימה ומחברת את הקהילה מבפנים.